את חייבת! את חייבת לשים מייק-אפ. ולא, זה לא יעשה לך פצעים אם תקני מייק-אפ יקר". היא אמרה וסובבה אלי פנים נוצצות מלאות בבוטוקס. מצח ישר ללא קו אחד בודד שהיה נראה מלאכותי למדי.
למה אני חייבת? אני דווקא לא חושבת ששכבה עבה של טיח תעשה אותי יפה יותר. נהפוך הוא, אני די בטוחה שזה יהרוס לי את העור.
"את חייבת!" – היא ישבה במטבח הקטן שלי, לגמה מספל התה וסידרה את שערה הבלונדיני (הצבוע וודאי). "את חייבת להפסיק להגיד את זה לילד. ככה לא מחנכים. זה לא נכון. חוץ מזה הוא כבר גבר, לא יעזור לדרוש ממנו משהו.
"אולי בגלל זה את נשואה בפעם הרביעית?…" – חשבתי בשקט. ובכלל, למה חייבת? אני לא רוצה להפוך למשרתת של הבן שלי. הוא שותף לדירה, צריכה להיות לו התחייבות למשהו בבית.
"את חייבת לשים נעלי עקב, מה לעשות בשביל יופי צריך לסבול!", היא בדקה במבטה החודר כל מילימטר בגופי, כאשר באתי לאסוף אותה לבר. "אם תלכי כמו שנוח לך בחיים לא תמצאי גבר". היא באמת הייתה נראית לא פחות ממושלם. שמונה שנות ניסיון באמת עובדות, ללא ספק.
למה חייבת? אני דווקא חושבת שאני הכי יפה כשנוח לי. ואם גבר מחפש רק פנים חלקות ורגליים ארוכות, אני לא צריכה גבר כזה. וגם לא נולדתי לסבול.
חברות יקרות שלי, אתן מאוד אוהבות אותי, אני יודעת. אבל אני לא חייבת שום דבר לאף אחד. אני יודעת שלכל מעשה יש תוצאה, אני יודעת, יש חוקים אנושיים. אבל יש גם את חוקי הטבע.
עם השנים למדתי שאני יכולה לחשוב שאני הכי יודעת והכי צודקת אבל אין זו זכותי לחייב מישהו להסכים, לעשות כמוני, להיות במקומי. אני לא יכולה לכפות את הדעות שלי על אחרים.
אני בחרתי בדרכי. אני החלטתי מה מטרתי. אני סובבתי את עצמי עם אנשים שיכולים לסייע לי להגיע למטרה זו, ללכת בדרך הזו, אנשים שחושבים כמוני מה חשוב ומה פחות. ואני זו שחייבתי את עצמי לשמוע לדעותיהם והמלצותיהם. לא הם.
לכל אחד דרך משלו, שיטה משלו, דעה משלו. בואו נמליץ, נספר, נרגש אבל לא נחייב. בואו ניתן לנהל את חיינו למי שבאמת מוסמך לכך – לטבע.