מדונה והרע שבעולם

-“למה יש כל כך הרבה רע בעולם?"
ילד כבן חמש עם מראה של מלאך – תלתלים בלונדיניים גדולים, עיניים כחולות ענקיות, פנים עגולות לבנות. היו חסרות לו רק הכנפיים.
הוא הביט על אימו והיא החזירה לו מבט מלא אהבה. הם הזכירו לי את התמונה "מדונה והילד".
עצרתי את נשימתי. מה היא תענה לו?..
.
-“למה יש כל כך הרבה רע בעולם?"
אני פגשתי את השאלה לפני 15 שנה, כשבני הבכור היה בן חמש. הייתי מאוד צעירה. לא הייתי מוכנה לשאלה כזו. גמגמתי, לא ידעתי מה התשובה. האם להסביר לילד בן חמש שאימו לא יודעת את התשובה, או לענות תשובה סתמית? או לא לענות כלל?..
"כך העולם בנוי", פלטתי את הדבר הראשון שעלה בראשי. עצרתי את נשימתי מחשש שתבוא שאלה נוספת. הבכור שלי לא היה סקרן במיוחד, הוא לא המשיך לשאול. למזלי.
אבל לא עברו שנתיים והשאלה הזו חזרה אלי שוב.

“למה יש כל כך הרבה רע בעולם?"
שאל הג'ינג'י שלי עם חיוך ערמומי. הלב שלי נפל. הילד הזה לא יסתפק בתשובה סתמית. "אענה לך מאוחר יותר, מתוקי".
הרמתי מיד טלפון לחברה, ולעוד אחת, ולעוד. חיפשתי באינטרנט. ניסיתי להבין מה אני חושבת. מכל הסלט הזה יצרתי תשובה – "יש גם טוב וגם רע, קל לנו יותר לראות את הרע, מאשר את הטוב", לא הייתי בטוחה שהוא יבין, אבל לא מצאתי תשובה אחרת. לעת עתה התשובה סיפקה אותו.
.
המשכנו בחיינו. השאלה לא הטרידה אותי שנים. עד שהפרופסור הקטן שלי, שהיה אז רק בן שלוש. במבט חודר עמוק פנימה שאל:
“למה יש כל כך הרבה רע בעולם?".
הפעם השאלה לא הפילה אותי מהרגליים. הייתי כבר פחות צעירה, יותר מנוסה. כבר קיבלתי תשובות לשאלות רבות שהיו לי. גם את השאלה זו כבר ביררתי לעצמי כמה וכמה פעמים.
"אין רע בעולם, מתוקי. רק העדר טוב. אנחנו בוחרים איך לראות את הדברים, כטוב או כרע. קשה מאוד לראות את הדברים כטוב, קל יותר כרע. אנחנו נלמד ביחד איך לראות את הדברים כטובים".
.
והנה עכשיו אני עוצרת נשימה לשמוע מה תענה הבחורה הצעירה לבנה הקטן. משהו במה שהיא בהגדרתה, ברוגע שלה, בחיוך שלה, אומר לי שכדאי לשמוע – "אין דברים רעים בעולם, מתוק שלי, גם אין דברים טובים. אנחנו עושים את המעשים לטובים או לרעים לפי מה שאנחנו חושבים, האם אנחנו רוצים טוב לאנשים אחרים או רע, הכל בידיים שלנו, מתוק שלי".
נפעמתי. הצעירה הצליחה בקלות לענות על שאלה שאני כל חיי התקשיתי איתה. הבנתי שמצאתי את התשובה שלי לילדי. או לכל הדורש תשובה לשאלה זו.