זוכרים את ערב פסח? מערכת בחירות רביעית, או אולי התבלבלתי בספירה? הכרעה אין. גוש ימין מול גוש שמאל ובין הגושים מפלגות שאינן מפה או משם, לשון מאזניים, להכריע בה את הכף. כאילו בסופו של יום העברנו את ההכרעה למי שאין לו בעצם עניין בישות הריבונית עצמה ומוכן -משיקולים פרגמטיים- לתת אצבע לכאן או לשם. ולחשוב שמדינת ישראל הוקמה אך לפני עשורים ספורים כבית לאומי לעם היהודי לאחר אלפיים שנות גלות. "היה חלום, אך גם הוא עבר?"
דווקא בעת זו של ערב פסח, בסימן יציאה מבית עבדים ומעבר בין גזרי ים סוף, ניכרת קריאת בעלי החזון. אחד מהם, ר' יהודה אשלג, הידוע בכינויו בעל הסולם, שמר על קשר קבוע עם בן גוריון ועם שאר מנהיגי הישוב קודם לתקומת המדינה וגם לאחריה.
בהמשך לקבלה הלוריאנית של האר"י, משנתו של בעל הסולם מסבירה כי יסוד הבריאה בשני כוחות, כוח השפעה, האור, וכוח הקבלה, הכלי. התפתחות האנושות תחילתה בהשתוקקות לצאת מהרצון לקבל לרצון להשפיע וכך להידמות, להשוות צורה, עם הכוח העליון. תכונתו של העליון היא אהבה חלוטה ונתינה ואילו תכונתו של התחתון היא קבלה לעצמו מתוך רצון לשרת את עצמו בלבד. בעל הסולם מתאר את השתלשלות העולמות בסדר של סיבה ומסובב מעולם האצילות ועד לעולם העשייה והעולם הזה, שהוא השפל והנבזה מכל העולמות. בשעה שהכוח העליון נקי מכל קבלה לעצמו הרי שאנחנו משוקעים בקבלה עצמית. אולם, אין בחזונו של בעל הסולם ולו שמץ עגמומיות. תכלית הבריאה הינה ל"היטיב לנבראיו", ליצור מחדש את דמות האדם מתוך הקולקטיב האנושי שתזדהה לחלוטין עם בוראה. מבחינה מדינית וחברתית בחזונו של בעל הסולם מתקיימת חברה רוחנית, אלטרואיסטית. אליבא דבעל הסולם, החברה הקומוניסטית שאפה אמנם לשירות הכלל ולאלטרואיזם, אלא שנכשלה כישלון חרוץ כאשר שללה את האלוקות. רק חברה עתידית שתכוון עצמה לנתינה ולאלטרואיזם כדרך להתקרבות לכוח העליון תוכל להצליח. כאשר האדם משפיע לזולתו הוא מזמין על עצמו את אותה הטרנספורמציה המאפשרת לו להגיע לדבקות בכוח העליון. תהליך זה הוא לא תהליך אינדיבידואלי. הוא אפשרי אך ורק כאשר הרבים נכנסים בברית זה עם זה לשרת ולדאוג האחד לשני. במצב בו כל אחד דואג לשני יכול כל פרט בחברה להפסיק לדאוג לעצמו שכן הוא יודע בבטחון מלא ומוחלט כי הכלל דואגים לו וכדברי בעל הסולם עצמו:
"כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם, ולא עוד אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה בכל לבם ונפשם, ככל גדרה של המצווה 'ואהבת לרעך כמוך' אז ברור בלי שום ספק שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה לדאוג בשביל קיום עצמו. ונעשה משום זה פנוי לגמרי משמירת קיום עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של ואהבת לרעך כמוך". מתוך מאמרו של בעל הסולם " מתן תורה".
בערבו של פסח, בשוך ההמולה, כאשר גזרי שלטי תעמולת הבחירות הענקיים מונחים בצידי הדרכים, נכנסתי אל אתר קבלה לעם והדי חזונו של בעל הסולם נשמעו לי אקטואליים מאי פעם.